 מיתולגיית הבריאה של המאיה למידע נוסף לחצו כאן כשהיו בעולם רק ים ושמים נפגשו שבעה אלים, קיימו ישיבה ופיזרו אור בהיר וקורן באפלה. מי נכח בישיבה? ארבעת השומרים של רוחות השמים, גוסומאץ, האדון בעל מעיל הנוצות הירוק, טפאו הפועל והורקאן שנקרא גם sלב השמים. 
כשהגיעו להסכמה משותפת שלח הורקאן את הברק, הוריד את הרעם ואמר: "אדמה". מיד הופיעה האדמה על פני המים. הם חשבו יחד על הרים, על עמקים ועל צמחייה ומיד התנשאו על פני האדמה הרים, נבקעו עמקים וצמחייה ירוקה כיסתה את הארץ. יחדיו החליטו שהם זקוקים ליצורים חיים מסוגים שונים כדי שיעריצו אותם ויהללו אותם. ראשונים נוצרו הציפורים, הנחשים וחיות הפרא. האלים קבעו לכל אחד מהמינים שפה והחליטו שתפקידן של החיות יהיה לשמור על הצמחים. אחרי כל זה פנו האלים ליצורים החיים ודרשו מהם להלל את בוראיהם ולקרוא בשמותיהם. בעלי החיים ניסו בכל כוחם למלא אחר דרישת האלים אבל לא הצליחו. הם יכלו רק לנהום, לשרוק, לצייץ, לנבוח או לגעות, הרעש שהקימו היה נורא כל כך עד שטפאו וגוסומץ ביקשו מהם להפסיק. האלים לא רוו נחת מכישלונם והחליטו ליצור בני אדם שידעו להכיר תודה לאלה שיצרו אותם. הם לקחו אדמה לחה ויצרו ממנה בני אדם. אמנם בני האדם שיצרו ידעו לנוע ולדבר והביטו אך ורק קדימה, אך גם מהם לא רוו האלים נחת משום שלא היו להם רגש ותבונה ומשום שהם התפוררו זמן קצר לאחר שנוצרו. טפאו וגוסומץ היו נחושים ליצור גזע אנושי חזק יותר. הגזע השני של האנשים גולף מעץ. הגזע הזה היה חזק יותר- הם היו מסוגלים ללכת, לדבר ולהתרבות. אך לאנשים הללו לא הייתה נפש והלבבות שלהם היו ריקים וחסרי רגשות. לא היו להם זיכרונות או מושג מי יצר אותם וכאשר דיברו היו המילים שלהם ריקות וחסרות משמעות. הם לא יכלו לסגוד לאלים שבראו אותם.  טפאו
וגוסמץ שלחו אל הארץ שיטפון גדול כדי להרוס את הגזע האנושי שבנו, והורו
לכל בעלי החיים לתקוף את האנשים הללו ולהרוג אותם. מעט האנשים אשר הצליחו
לברוח מן השיטפון אל העצים הפכו לקופים. שוב התלבטו האלים מה לעשות. הפעם היה עליהם להזדרז ולהשלים את המשימה לפני עלות השחר. הם הבינו שנחוץ להם חומר אצילי שממנו ניתן יהיה ליצור גם חיים, גם כוח וגם חכמה. בעודם מתלבטים היכן מצוי החומר הגיעו אליהם ארבע חיות: חתול הבר, זאב הערבות, התוכית והדיה, שסיפרו להם על החומר המתאים והובילו אותם אל המקום שבו צמח התירס. האלים לקחו את גרגרי התירס, טחנו אותם ולשו את הקמח לעיסה שממנה יצרו ארבעה בני אדם. היצורים החדשים היו מושלמים. הם היו חזקים מספיק כדי לשרוד והנשמה שלהם הייתה עשירה ומלאה במחשבות וברגשות. מיד אחרי שנוצרו סגדו ליוצרים שלה, העריצו אותם והודו להם על החיים שהפיחו בהם. טפאו וגוסמץ היו מרוצים. "מה אתם רואה?" הם שאלו את אנשי התירס שיצרו. אנו רואים לנצח, דרך סלעים, עצים והרים ועד לקצה הארץ. אנחנו יכולים לראות אפילו את שאר הבריאה שלכם, על כל החיות והעצים שבה. אנו יכולים לראות ולהבין כל דבר." טפאו וגוסמץ הביטו אחד בשני. "ייתכן שבראנו אנשים מושלמים מדי… "אסור להם לראות בצורה העמוקה המיוחדת לנו!" 
יצירתם הייתה כה מוצלחת עד שהאלים חשבו כי יצירתם מושלמת מדי והחלו לחשוש שמא בני האדם שיצרו יתפסו את מקומם. מה עשו? התיזו קיטור על פני בני האדם והקהו את מאור עיניהם כדי שלא יראו כמו האלים. אחרי המעשה שעשו יכלו האנשים לראות רק מה שקרוב אליהם, אבדה להם היכולת לראות דרך דברים ואבדה להם היכולת לראות את העתיד. גם ההבנה שלהם את העולם כבר לא הייתה מושלמת. אבל האנשים הללו המשיכו לסגוד לבוראי העולם, היללו את שמם והתיישבו בארץ החדשה כדי לחיות בה. טפאו וגוסומץ בראו גם ארבע נשים כדי שיחיו עם הגברים שיצרו בעולם החדש. ארבעת הגברים וארבע הנשים היו האבות הקדמוניים של כל הגזע האנושי הקיים היום. עד היום הראייה וההבנה של הגזע האנושי את העולם, אינה מושלמת.  
הקדמה | שוב נתחיל מחדש | ראש השנה אחר | מי המציא את הגלגל | מיתולוגיות בריאה | כל ההתחלות קשות | הריון ולידה לאתר ראש השנה | לאתר גלים | לאתר סנונית כל הזכויות שמורות © 2002, עמותת סנונית לקידום החינוך המתוקשב |