|
|
אירלנד
שון, ילד אירי מספר:
שנה טובה! אני גר בדבלין שבאירלנד. אני מבין שאתם חוגגים את ראש השנה שלכם. אני רוצה לספר לכם על המנהגים שלנו לראש השנה. בעבר חגגנו את ראש השנה ב-31 באוקטובר ושמו של החג היה סמהיין. כיום אנחנו חוגגים עם שאר העולם הנוצרי -31 בדצמבר, ומנהגי הסמהיין מתקיימים בחג אחר שנקרא האלווין.
יחד עם השמחה והציפייה לשנה החדשה, חג זה היה מלווה תמיד במעט דאגה וחששות. בעבר האירים האמינו שביום הזה רוחות המתים חוזרות אל האדמה. כדי להימנע מסכנות היה צריך לעשות כמה דברים. הכמרים הקלטים (העם האירי הקדום נקרא העם הקלטי) יצאו אל היערות כדי לאסוף ענפי צמח מיוחד שנקרא דבקון. את הענפים היו מחלקים בין תושבי הכפר כדי להגן עליהם מכל רע. נערות איריות נהגו ללכת לישון כשענפי דבקון מתחת לכר שלהן ודקלמו דקלום שבו ביקשו מהענפים שיספרו להן למי הן יינשאו! דרך אחרת להישמר מהרוחות הייתה להדליק מדורות. בכלל, האמונה הייתה שבלילה הזה עדיף להישאר בתוך הבתים מכיוון שפיות מסתובבות בחוץ. היו גם אמונות שהיו קשורות בפוליטיקה! אם הרוח נשבה מכיוון מערב - האירים האמינו שזה סימן שידם תהיה על העליונה במאבק נגד הבריטים, אבל אם הרוח תנשוב מן המזרח... הבריטים יהיו החזקים בשנה זו.
ומה בקשר לאוכל? אנחנו אוכלים סעודה גדולה עם מאכלים בשפע. אנחנו מאמינים שסעודה גדולה תהיה סימן לשפע של מזון ופרנסה לשנה כולה! אספר לכם על עוד מנהג הקשור באוכל. בעבר, נהוג היה לשים עוגות גדולות מחוץ לבית ולקבוע אותן במסמרים לפתחי הבתים. כך האמינו שהמזל הרע יישאר בחוץ ורק אושר ייכנס לתוך הבתים.
שנה טובה, Bliain nua fe mhaise dhuit (בליאן נואה פה מהייז דהויט).
|
|