|
|
אירן
אדל, ילד מאירן מספר:
מה שלומכם? אני חי בכפר לא רחוק מטהרן בירת אירן. אשמח לספר לכם על ראש השנה שלנו.
ראש השנה חל אצלנו בתחילת האביב ב21- במרץ והוא נקרא נורוז. נורוז חל ביום הראשון של חודש פברדין, לפי לוח השנה שלנו. יש מנהג עתיק ולפיו בתקופה שלפני החג היו זורעים זרעי עדשים, חיטה או שעורה וכאשר היו רואים את הנביטה היו יודעים שהחג הגיע. כיום אנחנו יודעים שאפשר להתחיל בחגיגות הנורוז כאשר נשמע קול תותח בכפר, עד אז החגיגות לא מתחילות באופן רשמי.
איך אנחנו מתכוננים לחג? ראשית אנחנו מקשטים את הבתים בנבטים של הזרעים, שסיפרתי לכם עליהם קודם. הנבטים מסמלים עבורנו גידול, התחדשות ושפע ואנחנו שומרים אותם בבית במשך 13 ימים לפני שאנחנו זורקים אותם לנהר. כולנו מנקים את הבתים לקראת החג וקונים או תופרים בגדים חדשים לכל בני הבית.
הגיע הרגע הגדול - חג הנורוז. במרכז הבית אנחנו מעמידים שולחן עם סימני החג. על השולחן 7 חפצים סמליים: יקינתון, נבטי דגנים, מעדן מתוק העשוי מחיטה ירוקה, חומץ, תבלין הסוּמָק, תפוח וזיתים. חוץ מהסימנים הללו אנחנו מניחים על השולחן החגיגי גם את ספר הקוראן, ביצים צבועות, נרות, מראה וקערת מי ורדים.
לאחר הישמע קול התותח - אנחנו נוהגים לבקר קרובי משפחה ולאחל להם שנה טובה. אנחנו יושבים יחד ואוכלים את מאכלי החג המתוקים: בקלוואה, נוני שקרי עוגיות שקדים, עוגיות מיוחדות שנקראות "סור" ו"בדם צ'ורגי" (עוגיות שקדים). לילדים יש סיבה נוספת למסיבה - המבוגרים נותנים לנו, מטבע זהב או כסף שנקרא אידי.
שנה טובה!
|
|