|
|
עצות להתחלות חדשות מפי הפסיכולוג ברוך
התחלות חדשות יכולות להיות קשות. קשה מאוד להתחיל במסגרת חדשה - באזור
מגורים חדש, בכיתה חדשה, בבית ספר חדש ולפעמים אפילו במסגרת משפחתית
חדשה. תתפלאו לשמוע שגם שינויים שנראים טובים, כגון לידת אח חדש או כניסה
לתפקיד חדש של מדריך או אחראי על עיתון בבית הספר - גם אלה יכולים להיות
קשים ומפחדים.
ילדים רבים פונים אליי עם בעיות בתחום הזה - אתאר לכם חלק מהקשיים של
הילדים האלה, ואולי באמצעות תשובותיי אליהם תוכלו לקבל עצות וכלים להתמודד
עם המצבים החדשים והלא פשוטים האלה.
פעם כתב לי ילד וסיפר לי על בעיה שהתעוררה כשהוא עבר לדירה חדשה:
"עברתי דירה ולכן עברתי בית ספר ולכן גם לא הכרתי
אף אחד. בגלל זה בתחילת השנה שעברה התביישתי קצת וכולם חושבים עכשיו
שאני שקט וביישן. זה לא כל כך נכון, כי אני יכול שלא להיות ביישן. אם
אני מתנהג כלא ביישן, אז מסתכלים עלי ולא מבינים מה קרה. מתייחסים אלי
יפה, אבל חברים ממש אין לי ואני לא טוב בלימודים. אם אתה יכול, אז תעזור
לי בבקשה.
תודה רבה מראש
ארז"
דמיונות שווא
אחד הדברים הקשים ביותר במעבר למצב חדש הם דמיונות השווא. בראשנו יש
דמיונות על המקום החדש שאליו נגיע. לפעמים בדמיוננו המקום או המצב החדש
נראה מפחיד ומאיים. לפעמים אנחנו מדמיינים מצב הפוך - אם נגיע למקום
החדש - הכל פתאום יסתדר... הכל יהיה מושלם, הכל יהיה טוב יותר מבעבר.
דמיונות אחרים הם כאשר אנחנו מדמיינים את עצמנו במצב החדש ולפעמים הדמיונות
מדאיגים מאוד. אנחנו מדמיינים שבמצב המאיים והמפחיד החדש - אנחנו לא
נצליח ולבטח ניכשל!
חשוב לזכור כי הדמיונות האלה, הם בדרך כלל דמיונות שווא. מי אמר שהמקום
החדש יהיה כל כך קשה ומאיים? מנין לך שהכישלון מובטח במצב החדש? למעשה,
כאשר אנחנו ניגשים לכיתה החדשה, או למצב המשפחתי החדש עם דמיונות השווא
האלה - הכישלון יבוא כמעט מאליו. נמצא את עצמנו ב"נבואה שמגשימה את עצמה"...
גם דמיונות 'ורודים' מדיי ולא מציאותיים יכולים להכשיל אותנו... אם נגיע
עם דמיונות מוגזמים ונגלה תוך זמן לא רב שלא הכל כל כך מושלם - הנחיתה
למציאות תהיה קשה יותר!
מה עושים?
הדרך הטובה ביותר להתמודד עם דמיונות שווא היא להכיר את המציאות.
לפני שמגיעים למציאות החדשה הכי חשוב לדעת מול מה עומדים להתמודד. למשל,
אם אתה הולך לעבור לבית ספר חדש - תבקש מהוריך שייקחו אותך לביקור קצר
במקום. תבקש לערוך היכרות עם המורה החדשה. אולי תנסה להכיר ילד אחד מהכיתה,
נכון שזה קצת מבייש, אבל הרבה יותר נעים לעמוד מול כיתה של ילדים זרים
אם יש ביניהם פנים מוכרות. אם המצב של המשפחה עומד להשתנות - אח חדש,
בן זוג חדש לאחד מהוריך, או עזיבת אחד האחים את הבית - חשוב להתכונן
לכך - דברו על זה, שתפו אחרים ברגשות. נסו להבין ולהכיר כיצד החיים ישתנו
ואיך זה ישפיע עליכם. אם תדעו מראש איזה חידושים יחולו, יהיה לכם יותר
קל להתמודד עם המציאות האמיתית. אם תכירו את המציאות - הדמיונות כבר
לא יתפחו ויגדלו מעבר לכל היגיון...
לא לפחד מהפחד
ועוד משהו חשוב מאוד: מאוד טבעי לפתח דמיונות על מצב חדש. אבל, כפי שאמרתי
קודם לכן, הדמיונות יכולים להכשיל ולהקשות על ההסתגלות. חשוב להיות מודע
לדמיונות הללו. חשוב להכיר בכך שחוששים או מפחדים מדבר לא ידוע. חשוב
להכיר בעובדה שהמחשבות על המציאות החדשה עשויים להיות דמיונות שווא.
והכי חשוב לזכור שמותר לפחד, זה טבעי וזה קורה לכולנו.
כשאדם לא מכיר בפחד - הוא לעולם לא יתמודד איתו. כאשר פוחדים מהמצב החדש
ויודעים שחוששים... הרי כבר נמצאים בחצי הדרך לפתרון הבעיה.
ילדה אחת סיפרה לי על חששותיה ממסגרת הלימודים החדשה שהיא הגיעה אליה.
השבתי לה כך:
"אין מה להיבהל מהפחד עצמו. אחרי התנסות לא נעימה, טבעי שפוחדים קצת.
אבל הכי חשוב לזכור כי אי אפשר להגיע לשום מקום אם לא מתגברים על חששות."
מעגל קסמים
במכתבו ארז מתאר מצב שבו לא מכירים אותו באמת. הוא מספר שקשה לו מאוד
לשנות את התנהגותו אחרי שהכירו אותו כביישן ושקט. השבתי לו שהוא מתאר
מצב של מעגל קסמים. מעגל קסמים הוא מצב שמחזק את עצמו, ולכן קשה מאוד
לצאת ממנו. למשל בדוגמה הבאה: עוברים לדירה חדשה ופתאום אתה זר בכיתה
שלך. אתה מתבייש וזה טבעי, אבל אתה נותן לבושה להשתלט עלייך, ואתה לא
עושה מאמץ להתחבר עם הילדים החדשים, ממילא אתה מוצאת את עצמך יותר ויותר
בשולי החברה בכיתה החדשה. כעת אתה מרגיש שאם תשנה את התנהגותך ה'ביישנית'
כולם "יסתכלו" עליך, ושוב אתה מוצא סיבות חדשות לביישנות. ככל שעובר
זמן המצב נראה יותר ויותר חסר תקווה.
מה עושים?
תמיד נדמה שאי אפשר לצאת ממעגל קסמים. אבל זה לא נכון! נניח שאתה צודק
ושכיום כל התבלטות שלך מעוררת פליאה. אולי זוהי פליאה של התפעלות? ואולי
זה משהו שיעבור ככל שתחליט שאתה מתנהג כמו שמתחשק לך, ולא להתייחס למבטים?
אין ספק שצריך מאמץ כדי לצאת ממעגל כזה, אבל את עיקר המאמץ צריך להשקיע
בהתגברות על דמיונות שווא שמשהו נורא יקרה אם תפתח את הפה. תחליט שאתה
כן פותח אותו ואומר מה שאתה רוצה לומר. אם תתגבר על הדמיון שתיארת תגלה
שתוך זמן לא רב תתקשה לזכור את ביישנותך שמלפנים (האחרים לא יזכרו בכלל).
המציאות לא משתנה מעצמה
ארז סיפר בסוף מכתבו שאין לו חברים ממש. במצב חדש באמת קשה להתחיל הכל
מחדש וליצור מערכות קשרים חדשות. אבל חברים לא צומחים מהאוויר. חברות
צריך לבנות, והיא מורכבת מחיבה, מעזרה הדדית מהתעניינויות משותפות. כל
זמן שאתה מסתגר לך בפינה - מאין יבואו חברים וכיצד? לא לחינם אמרו חז"ל:
"קנה לך חבר". חבר קונים - בחיוך, בעזרה, בשיחות נפש ובהקשבה. זה אפשרי.
אני לא אומר שזה קל, ומצב חדש באמת דורש הרבה, אבל צריך למצוא את הכוחות
ואז לגלות שהדברים מסתדרים! דבר זה נכון לא רק לגבי רכישת חברים, אלא
בכלל בהתמודדות עם חידושים בחיים. אם הדמיונות על החידושים בחיים משתלטים
על המחשבות - הדבר עשוי לרפות את ידינו. העצה הטובה ביותר היא לעשות
מאמץ ולעשות מעשה!
|
|